אהבה ללא בלונים
- 9 בפבר׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 17 בפבר׳
זר בלונים שנחת לרגליי בחוף גבעת אולגה "לחץ לי על כפתור הביקורת". כן, גם אני נמסה מחגיגות רומנטיות, אבל רגע אחרי כואבת את הנזק שיכול להימנע. המחוות הרומנטיות כוללות פעמים רבות פסולת חד-פעמית כמו בלונים, שאולי משמחים לרגע אבל משאירה אחריה זיהום שנשאר שנים. קבלו הצעת הגשה לחג האהבה (יום וולנטיין) עם פחות נזק.
השבוע רבים יחגגו את ה"ולנטיין דיי", יום האהבה הנוצרי שאומץ על ידי רבים גם בישראל. אפשר להרגיש את האוויר מתמלא באהבה: לבבות ורודים ואדומים בכל פינה, הצעות נישואין מרגשות ובלונים – הרבה מאוד בלונים. אבל לפני שאנחנו מנפחים עוד בלון בשם הרומנטיקה, שווה לעצור ולשאול שאלה, אולי לא הכי רומנטית, אבל חשובה: ממה הבלון הזה עשוי, ומה קורה איתו אחרי שההתרגשות מתפוגגת?
האם יש בלון "טוב"?
מספרים לנו שהם עשויים גומי טבעי. האמנם? סוג הבלונים הראשון והמוכר הוא בלון הלטקס(latex) – זה שנחשב לכאורה לבלון ה"טוב", שמגיע במסווה של גומי "טבעי". בלוני הלטקס אומנם מיוצרים משרף עץ הגומי, אולם כדי להפוך את השרף לבלון צבעוני, גמיש ועמיד, מוסיפים לו חומרים מייצבים, צבעים ותוספים שונים. התוצאה היא מוצר סינתטי, זהה לכל מוצר פלסטיק חד-פעמי. בלוני לטקס מתפוררים באיטיות באוויר הפתוח, וכך גם בים או במים מתוקים. בזמן הזה, שאורך שנים, הם משאירים לכלוך נראה לעין על עצים ועל שיחים ובשטחים הפתוחים. כשהם סוף-סוף מתפרקים בטבע (ולא במטמנה סגורה ואטומה), הם משאירים בנוסף גם זיהום סמוי מן העין בדמות חלקיקי מיקרו-פלסטיק שנכנסים לשרשרת המזוןשלנו.
סוג הבלונים השני שמשמש אותנו לא מעט הוא בלוני המיילר (Mylar - או בשפה המדעית: פוליאתילן טרפתלט (PET - . אלה אותם בלונים מרשימים ומבריקים, שממלאים בגז הליום ושמככבים לא מעט בפוסטים ובסטוריז. כאן כבר אין מה להתבלבל: מדובר בפלסטיק לכל דבר, שמצופה אלומיניום. הם לא מתכלים, לא נעלמים, ולא הולכים לשום מקום. הם גם לא ניתנים למחזור, כי לא ניתן להפריד את שכבת הפוליסאסטר ואת שכבת האלומיניום זו מזו(2). לפעמים הם לא מסתפקים רק בהסבת נזק אקולוגי, אלא מוסיפים גם נזק תשתיתי כשהם מסתבכים בקווי חשמל וגורמים לקצר.
לשחרר בלונים זה לא רומנטי
מה שאירוני הוא שכל תהליך הייצור הזה – חומרי הגלם, האנרגיה המושקעת בייצור ובשינוע, ניצול הקרקע חקלאית, מושקעים במוצר שאינו מזון, אינו רהיט, בגד או מוצר חיוני אלא כזה שזמן השימוש בו נמדד בשעות, מקסימום יום-יומיים. ואז? או שהוא מתפוצץ, או שהוא נזרק, או שהוא "בורח" לשמיים במסווה רומנטי של שחרור בלונים. בפועל, כל בלון שמשוחרר לאוויר חוזר אלינו בסופו של דבר – לא לידיים, אלא לים, לשדה, לנחל או לשמורת הטבע. שאריות בלונים נראות לבעלי חיים כמו מזון, ופעמים רבות ציפורים, צבי ים ויונקים ימיים ויבשתיים בולעים אותם, נחנקים, סובלים מחסימות במערכת העיכול ולעיתים מתים.
האם כשאנחנו מפריחים בלון "בשביל הרגע", אנחנו בעצם משחררים עצמנו מאחריות לפסולת שיצרנו? כמובן! גם בלון וגם זבל אינם משהו שאפשר פשוט להעלים מהעין ולהעביר הלאה. אז מה לעשות? לא לחגוג? כן לחגוג! אבל במידה! אפשר לחגוג בלי שחרור בלונים, לבחור קישוטים רב-פעמיים, להשתמש בפרחים מקומיים, בתאורה, בשלטים, או פשוט להשקיע במחווה אישית. צמצום שימוש בבלונים פירושו פחות כריתת יערות לטובת "חקלאות גומי", פחות זיהום קרקע מדשנים, פחות מים מבוזבזים ופחות אוצרות טבע מדולדלים. הצעת נישואין, אגב, יכולה לעבוד מצוין גם בלי שלושים בלונים בצורת לב. ואם כבר בוחרים בלונים – אז שימוש מרוסן ומצומצם, ללא שחרורם לשמיים, הוא הדבר הכי חשוב. זכרו לוודא שכל הבלונים נאספים בסוף האירוע ומושלכים לפח הירוק.
אהבה אמיתית, בסופו של דבר, לא אמורה להשאיר אחריה פסולת. ואם אפשר לחגוג אותה בלי לפגוע בטבע ובמי שחיים בו, זה כנראה סימן שמצאתם את האהבה הנכונה.
כתבת הבלוג פורסמה גם באתר YNET. לקריאה לחצו כאן
מקורות:
תגובות