כלים מתכלים? היגיע הזמן לחשוף את השקר הירוק

ישראל היום, 24.7.2025

כמה שאלות אתם שואלים אותי ברשתות החברתיות וגם כאן על "מתכלה" או "לא מתכלה". למה זה כל כך חשוב ומעסיק? כי מורגשת פה איזה "תרמית" תדמיתית, אבל מה היא?

לשמחתי, גם בית המשפט, פסק אתמול, בתזמון מושלם (כן כן.... כמה יצרנים ויבואנים חייבים לבקש סליחה ביום הכיפורים על הטעיית הציבור.

אז בכתבה הבוקר בעיתון כלכליסט התבשרנו שתם עידן הבלוף ה"מתכלה המתחזה" וצובע בירוק מוצר מזיק.

בתביעה ייצוגית תקדימית שהגשה נגד יצרנים, יבואנים ומשווקים של כלים חד-פעמיים הנושאים את התווית "מתכלים" על ידי עמותת "צלול", פסק בית המשפט שהחברות מטעות את הציבור. פסק הדין מסיר באומץ את המסכה הירוקה מעל צלחות הבמבוק וכוסות התירס.

ההחלטה עשויה להפתיע צרכנים רבים, שבוחרים במודע לשלם יותר ולבחור בכלים הנושאים ניחוח "טבעי" וארוזים בציפוי תדמיתי ירוק זוהר, בשם אותה מטרה משותפת: להיות אקולוגיים יותר ולעשות את ה"דבר הנכון".

האם יש דבר כזה? מוצר מתכלה? הנה סוף־סוף, המילה „מתכלה” מתחילה להתפרק.

הבוקר פורסם בכלכליסט כי חמש חברות, ובהן מקס סטוק, הגיעו להסדר בעקבות תביעה שהגישה עמותת צלול. החברות יידרשו להסיר מאריזות של כלים חד־פעמיים כיתובים וסמלים היוצרים רושם של מוצר סביבתי – ובהם „מתכלה”, „ידידותי לסביבה” וסמל המיחזור.

אם יישארו מוצרים כאלה על המדפים בעוד חצי שנה, יהיה עליהן להבהיר באופן בולט כי הם מתכלים רק בקומפוסטר תעשייתי – שאינו זמין ברוב הארץ.

זה אולי נשמע כמו שינוי קטן באריזה, אבל בעיניי זה צעד חשוב נגד אחת ההטעיות הירוקות הנפוצות ביותר.

כי השאלה איננה רק ממה הכלי עשוי, אלא מה באמת יקרה לו אחרי שנשליך אותו.

כלי יכול להיות עשוי מקנה סוכר, מעלי דקל או מביו־פלסטיק, ואפילו לעמוד בתקן של קומפוסטציה תעשייתית. אבל אם לאחר השימוש הוא מושלך לפח הירוק, מפונה עם הפסולת המעורבת ומגיע להטמנה – ההבטחה שעל האריזה אינה מתארת את המציאות.

לפי ההגדרות האירופית והאמריקאית מוצר מתכלה מוגדר כמוצר שבקומפוסטר תעשייתי 90% מהמסה שלו מתפרקת תוך 180 ימים בטמפרטורת חדר. למי יש בכלל גישה למתקן כזה? בארץ מצויים מספר מצומצם של מתקנים כאלה, ביניהם בשני קניוני ענק: דיזנגוף סנטר, וקניון עזריאלי בתל-אביב.

אז מה כדאי לזכור?

▪️ "מתכלה” אינו אומר שהמוצר ייעלם בכל מקום ובכל תנאי.

▪️ תקן לקומפוסטציה אינו מסלול טיפול בפסולת. בלי איסוף נפרד ומתקן מתאים, התכונה הזאת כמעט חסרת משמעות.

▪️ סמל ירוק אינו תחליף למידע ברור: היכן, בתוך כמה זמן ובאילו תנאים המוצר מתפרק?

▪️ גם חומר ממקור צמחי דורש גידול, מים, אנרגיה, ייצור, הובלה – ולבסוף טיפול.

▪️ והכי חשוב: חד־פעמי נשאר חד־פעמי, גם כשהוא מגיע בגוון בז׳ טבעי ועם עלה ירוק על האריזה.

לכן ההסדר הזה חשוב, אבל הוא גם מזכיר עד כמה הרגולטור נעדר מהזירה. לא עמותות ולא תביעות ייצוגיות אמורות להיות המנגנון המרכזי שמבטיח לציבור מידע סביבתי אמין.

החלופה המועדפת היא עדיין הפשוטה והלא־סקסית: להפחית שימוש, לבחור ברב־פעמי כשאפשר – ולהפסיק לקנות הבטחות סביבתיות שאין מאחוריהן מערכת שיודעת לקיים אותן.

לכתבה של שני אשכנזי בכלכליסט

הבולטות המקצועית של הפוסט נמצאת דווקא בהבחנה בין יכולתו של חומר להתפרק בתנאים מסוימים לבין קיומה של מערכת שאכן מביאה אותו לתנאים האלה. זו נקודה מדויקת ומעמיקה יותר מהאמירה הפשוטה ש״כלים מתכלים אינם מתכלים״.

קישור לכתבה המלאה

לצפייה בסרטון קצר על שקר הכלים ה"מתכלים"