מים בקופסה: איך מספריים פשוטות עוזרות לחשוף מוצר שמתחפש ל"מוצר ירוק"

על "שטיפה ירוקה" או באנגלית GREENWASH שמעתם.ן? תנו לי לספר לכן על אחד המוצרים הכי מוזרים ושהכי מטופש לרכוש: מים בקופסה שמתחזה לקרטון. בשבוע שעבר צדה את עיניי בחנות למוצרי טבע סלסלית מבצע ובה ערימת קופסאות הכחלחלות והחמודות.

כבר מרחוק זיהיתי שמדובר במוצר באריזת טטרא-פק דמוית קרטון. זה חייב להיות מוצר נוזלי שעקב רגישות נזקק לאריזה שמספקת לו הגנות מפני חום, אור ומגע עם האויר. אריזת שכבות שמכונה בעולם המסחרי: טטרא-פק (tetrapack) ומורכבת מארבע שכבות. בדרך כלל אנחנו רגילים לראות מוצרים באריזה כזו כמו: שמנת מתוקה עמידה, חלב עמיד, נוזל קוקוס או מיצי פירות. התקרבתי והרמתי קופסה אחת, קראתי ארבע פעמים את כל מה שכתוב על האריזה כדי להאמין שמדובר במים. לא מים מזוקקים ולא מי-חמצן או מים בטעמים. פשוט מי שתייה. שומו שמיים. שנים שני מטיפה להפסיק לרכוש מים מינרלים והנה - פטנט חדש. יצרן מסויים מצא "תשובה" לבעיית הפלסטיק, והחל לייצר מים בקופסת טטרא-פק. למה?  ספוילר: כמובן שאין סיבה, חוץ מהרצון למכור ללקוחות תמימים מוצר שיעביר מסר שהוא חביב חיובי וידידותי ושופע בריאות.

מים מינרלים בקופסת טרא-פק

אז איך מתחילים לחשוד? קודם כל מגייסים את הידע המדעי הכי בסיסי שיש לנו. המראה החיצוני של אריזות אלה אכן מטעה לחשוב שמדובר בקרטון, ואכן, כ 50% ממשקלן הוא אכן קרטון. אלא שברור לכל ילדה וילד, שאם אכן הנוזל היה מאוחסן בקרטון הוא היה דולף. הקרטון מקנה לנוזל מבנה יציב וחזק. אולם בצד הפנימי יש לו שכבה דקה נוספת של אלומיניום שמייצרת אטימות לאור ושכבת פלסטיק (פוליאתילן) דקה שמונעת דליפת נוזלים. השכבה הרביעית היא שכבת הדבק שבין השכבות.

שילוב השכבות יוצר אתגר לתהליך המחזור. כל אחד מהחומרים אכן ניתן לִמ‍ִחזור, אולם מִחזורם מחייב הפרדת השכבות. הפרדה זו חייבת לעשות עם מכונות מתאימות ומובן שתהליך זה דורש תשומות של אנרגיה, תחזוקת מכונות וכוח אדם. לאור כל אלה רצוי לבחור במוצר עם אריזה כזו כאשר נרכוש מוצר רגיש שאינו מיועד לשימוש מידי ונצטרך לאחסן אותו. אריזת טטרא-פק מבטיחה חיי מדף ארוכים ומונעת בדרך זו בזבוז מזון וחומרי גלם. במידה שהמוצר הדרוש לנו מיועד לשימוש מידי, או שאינו מוצר רגיש שעשוי להתקלקל נעדיף מוצר שארוז באריזה שניתנת למחזור באופן שפוגע פחות מהסביבה, ורצוי שהמחזור יתקיים בישראל, או יותר נכון, במקום הקרוב למקום הרכישה.

לעיתים קרובות שואלים אותי כיצד אדם מן השורה יכול לדעת אילו חומרים ניתנים למחזור ואיפה הם מתמחזרים? הנה שני הכללים:

1.     ככל שהאריזה קלה יותר כך היא דורשת פחות משאבים למחזורה. פלסטיק עדיף על קרטון ועדיף על זכוכית. שקית חלב עדיפה על קרטון חלב.

2.     כמה שפחות חומרים. בקבוק מים מפלסטיק מורכב מארבעה חומרים: הגוף, הפקק, המדבקה, והדבק למדבקה. באריזת טטרא-פק גוף האריזה מוסיף עוד 2 חומרים. מוצר פשוט דורש פחות תהליכי הפרדת חומרים והכנות שונות.

רוצים להכיר בעצמכם את הרכב האריזה? קחו מספרים ופשוט גיזרו את הקופסה, ונסו להפקיד את השכבות.

טיפ נוסף וחשוב שיש לי כדי לבסס חשד סביר הוא להיות ביקורתיים ולהטיל ספק בסלוגנים ומדבקות שונות שיש על המוצר. ככל שיש יותר סיסמאות, איקונים, סימני קריאה ואותיות גדולות, כך יש ליותר סיכוי שמישהו מתאמץ לשכנע אותנו לקנות מוצר "בתחפושת". בקופסת המים שהיכתה אותי בשוק היו לא פחות מ- 8 סלוגנים שונים המציינים כמה המוצר הוא "ירוק". זה אופייני למוצר בתחפושת שעבר "שטיפה ירוקה" או במילה מוכרת יותר: GREENWASH. קופסת המים שלנו מוסיפה עוד פיסת מידע חשובה לקוראי האותיות הקטנות: המים נשאבו מאזור העיר מלגה בספרד ועשו את הדרך לישראל באמצעות שינוע שתרם זיהום וגזי חממה, מה שמדגיש את חוסר ההיגיון בלבחור לשים את המוצר בעגלת הקניות שלנו.

ריכזתי עבורכם את כל המדבקות, ההבטחות והסיסמאות למוצר "המחופש"

אז נסכם: מים הם משאב טבע שמודר כחלק מ"נחלת הכלל" כמו אוויר וקרקע. משאב ששייך לכולנו. בתוקף היותנו אזרחים משלמי מיסים המדינה צריכה לספק לנו מים נקיים. אנחנו משלמים על השירות מחיר שוויוני. לקנות מים מינרלים זה מעשה לא חברתי ולא צודק. מדוע תאגיד כלכלי מקבל זיכיון על מקור מים, אורז אותם במקום שיזרמו בצינור לברזים בבתים, מוכר במחיר מופקע ואנחנו מסכימים לכך?

בואו נפסיק לרכוש מוצרים שאינם מייצרים ערך עבורנו, ואפילו פחות איכותיים מברירת המחדש המוכרת. מי ברז מצויינים, אפשר להוסיף מתקן סינון ביתי לאבנית, ולהתרגל לשאת איתנו בקבוק רב פעמי בתיק.

סיכמתי בסרטון קצר מה דעתי על רכישת מים מינרלים בקופסת "קרטון": לצפייה לחצו כאן