חמש עובדות מפתיעות על שקיות רב פעמיות

שקית בד אורגני או 20,000 שקיות ניילון?

האם גם תא המטען שלכן נראה כמו שלי? עמוס בשפע שקיות אקולוגיות רב פעמיות של כל רשת, בוטיק או מעדניה? אם התשןבה חיובית– עצרו רגע לחשוב. איך היגענו למצב הזה?

כולנו מכירים את הרגע הזה בקופה בסופרמרקט בו אנו נשאלים האם נרצה שקיות פלסטיק, ובדיוק אז אנחנו נזכרים ששקית הבד הרב-פעמית נשארה בבית ותחושת אשמה קלה מציפה אותנו כשאנחנו בוחרים באחת האפשרויות הפחות "ירוקות".אבל מה אם הבחירה הנכונה מורכבת הרבה יותר ממה שחשבנו? בעוד שהכוונות שלנו טובות, המציאות המדעית מאחורי השאלה "איזו שקית היא הטובה ביותר לסביבה?" מפתיעה ומורכבת בהרבה ממה שנהוג לחשוב.

ערימת שקיות רב פעמיות בתא המטען של הרכב שלי

הנתון המפתיע ביותר מגיע ישירות מהמחקר הדני שפורסם בשנת 2018 הוא שכדי לקזז את סך ההשפעה הסביבתית שלה בהשוואה לשקית ניילון סטנדרטית (LDPE), יש להשתמש בשקית בד מכותנה אורגנית 20,000 פעמים. עבור שקית מכותנה שגודלה בחקלאות רגילה (לא אורגנית), המספר עומד על 7,100 שימושים. למה זה מפתיע? כי כותנה נראית לנו טבעית ותמימה, ומכיוון שהיא עשויה מסיבים טבעיים היא מתפרקת ללא שאריות, כלומר, כפי שנהוג לכנות אותה במילה שתמיד מרגיזה אותי: היא מוצר "מתכלה".

מדוע המספרים האלה כל כך גבוהים?

כי נוח להתעלם מהמחיר הסביבתי של הגידול והייצור שנסתר מעינינו ולעומת זאת מפח הזבל שנמצא בבית קשה להתעלם. במחקרים שבודקים את כל מחזור החיים של המוצר ומכונים "מעריסה לקבר" לוקחים בחשבון את כל ההשפעות החל משלב גידול או כרייה של חומרי גלם, שלב השימוש, ושלב הטיפול בפסולת שיוצר המוצר.  ועל כן השיח הציבורי נוטה להתמקד ב"קבר" ולא ב"עריסה", ובשאלות שקשורות בטיפול בפסולת שמשאיר המוצר. המחקר הדני מבהיר כי את ההשפעות הסביבתיות כתוצאה מצריכת מים ושאיבת יתר במקומות רגישים, וצריכת אנרגיה , דלדול הקרקע וכמויות דישון אדירות הנדרשת לגידול הכותנה לעיתים גבוהות יותר מאלו הנדרשות למיחזור שקית פלסטיק. גם כשבוחנים את מחקר האו"ם החדש יותר שהתווסף למחקר הדני ובוחן רק את סוגיית שינויי האקלים, ההערכה היא שיש להשתמש בשקית כותנה בין 50 ל-150 פעמים כדי להשתוות לשקית ניילון חד-פעמית. בכל מקרה, כל המסקנות מדגישות את הפער בין התפיסה הציבורית לבין הנתונים המדעיים. לא משנה לאיזה נתונים נתייחס, נגלה שמספר השימושים הנדרש עלול לדרוש אורך החיים שעולה על אורך חיי השקית עצמה. במילים אחרות: כמה שנים יעברו עד שאשתמש בשקית רב-פעמית 20,000 פעמים, או אפילו 150 פעמים? סביר להניח שהיא תיקרע, או תתבלה הרבה ותצא מכלל שימוש לפני שאצליח לקזז את הפגיעה הסביבתית שלה בתרומה התיאורטית שתחזיר בהתכלות הטבעית שלה לקרקע.

ומי מפתיעה לטובה? שקית הגופייה הפשוטה!

באופן מפתיע, כאשר בוחנים את רוב מדדי ההשפעה הסביבתית – כמו שינויי אקלים, שימוש במים ושימוש בקרקע מתגלה שלשקית הקלה שקרוייה בטעות "ניילון", אך עשויה סוג של פלסטיק מסוג פוליאתילן  (LDPE)  יש למעשה את ההשפעה הנמוכה ביותר, החל משלב הייצור ועד לפעולת הסילוק. הן המחקר הדני והן מחקר האו"ם תומכים בממצא זה.

המחיר הסביבתי הנמוך יחסית של שקיות פשוטות נובע מכך שיש להן מבנה הפולימרי פשוט יותר מפולימרים טבעיים כמו צלולוז ומכך שתהליך ייצורם מתוך תזקיק נפט הוא מהיר ויעיל ודורש יחסית מעט מאוד משאבים ליחידה בהשוואה למחזורים עתירי המשאבים החקלאיים והתעשייתיים של נייר או כותנה.

ומה בקשר לשקיות נייר?

עבור רבים שצפו בעבר בסדרות אמריקאיות, או רכשו מוצרים בשנות ה-90 בסופרמרקט אמריקאי נראה היה שאם היו מציעים להם גם בישראל בחירה בין פלסטיק לשקית נייר חומה הם היו בוחרים בחומר שמשדר פשטות וטבעיות. אולם, כשמדובר בשינויי אקלים, הנתונים מראים ששקית נייר המתפרקת במטמנה עלולה להיות גרועה משמעותית ממקבילתה הפלסטית. על פי המסמך המדעי של האו"ם, בעוד שלשקיות נייר יש יתרון בכל הנוגע לפסולת בכך שהן מתפרקות אם הן נזרקות לים, או נותרות בטבע, לעיתים קרובות יש להן השפעה גבוהה יותר על שינויי אקלים, מכיוון שהם יוצרות עודף חומרי הזנה במים ומביאות לפריחת אצות. שקיות נייר שמגיעות למטמנות ולא למיחזור, מתפרקות כמו כל חומר אורגני ופולטות מתאן שהוא גז החממה בעל ההשפעה השלילית הגבוהה ביותר. ההשפעה האקלימית הזו אינה תיאורטית בלבד. הנתונים מהמחקר הדני מכמתים את ההשלכה המעשית: כדי להתגבר על השפעה זו ועל השפעות ייצור אחרות, יש להשתמש בשקית נייר לא מולבן 43 פעמים כדי להשתוות לביצועים הסביבתיים של שקית גופייה מפלסטיק המשמשת פעם אחת לקניות ולאחר מכן כשקית אשפה.

גם המחיר הסביבתי של מיחזור נייר לעומת פלסטיק עשוי להיות גבוה תלוי בסוג החומר והטכנולוגיה. במקרה של נייר מדובר בשטיפות, טיפול במים, מכונות שדורשות אנרגיה וחומרי הלבנה.

אז מדוע לשקיות פלסטיק יש מוניטין כה גרוע?

אי אפשר להתעלם מהשפעתן על מערכות טבעיות כמו אוקיינוסים, נהרות, שמורות טבע וכד'. הנתק בין דוחות מדעיים, המעדיפים שקיות ניילון במדדים רבים, לבין הזעזוע הציבורי המוצדק מתמונות של בעלי חיים ימיים מסובכים בפלסטיק מקשה להטמיע בציבור התנהגות נכונה. כאשת פסולת אני מציעה להכיר בכך שהביצועים של שקית במערכת פסולת מנוהלת שונים מהותית מההשפעה שלה כאשר היא חומקת מאותה מערכת, וכאשר ולפני צריכת שקיות כלשהי להבין את ההקשר של מיקומנו. פעם, כשטיילתי בכפרי ויאטנם וחיפשתי פח לאריזת חטיף חלחלה בי ההבנה שלמקום הנידח הזה לא תגיע בקרוב משאית אשפה. מבט חקרני אישר שבכניסה לכל בית יש שרידי מדורה וזבל מערבי שמתווסף לערימות המיועדות למדורה הקרובה, יישרף ביממה הקרובה או יתעופף לנהר הסמוך. מה עושים? מנסים להימנע מצריכת מוצרים שאינם תואמים לתרבות או ששומרים בתיק את השאריות ונפטרים מהם כאשר מגיעים למקומות בהם הפסולת אכן מנוהלת.

אז בשורה התחתונה? אין שקית אחת "מושלמת".

הבחירה היא סדרה של פשרות. הקונצנזוס המדעי אינו מצביע על חומר ספציפי, אלא על פעולה ספציפית: שימוש חוזר. המסר הסופי והברור ביותר הוא ששקית הקניות הידידותית ביותר לסביבה היא זו שכבר בבעלותכם, לא משנה ממה היא עשויה, כל עוד אתם משתמשים בה שוב ושוב.

בכל מקרה, העיקרון המרכזי שעולה מכל המחקרים הוא פשוט וחד-משמעי: הדרך היעילה ביותר להפחית את ההשפעה הסביבתית של כל שקית היא להשתמש בה כמה שיותר פעמים. מכאן יש לקוות שהשיח הציבורי יעבור ממיקוד בחומר למיקוד בהתנהגות.